<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער שלישי</h1>
<h2>דף עד.</h2>
עופות שהניחם שלמים ומלא חללם בשר וביצים ובשלם אסורות שהרי הדם יוצא לתוכן ואעפ"י שמלחם יפה יפה ואפילו היה הבשר מבושל או צלי או שלוק ואם צלאן הרי אלו מותרים אעפ"י שהבשר שבתוכן חי ואפילו פיהם למעלה, לר"ם. בפסק זה תמהו רבים מגדולי האחרונים וכי לאי זה דבר נחוש אחר שמלחו הבשר יפה יפה. וכתב מורי החכם ר' מרדכי אולי במקום הר"ם אין דרכן לפתוח התרנגולת מלמטה ומוציאין הדקין דרך הזפק ולפיכך אסר שאין לה מקום שיוכל הדם לצאת ממנה ואינו מתמצה יפה יפה אחר שהוא שלם ואין יכול להכניס ידיו לתוכן לתת בו מלח כראוי, אבל לנו שאנו פותחין אותן מלמטה עד שאדם יכול להכניס ידיו לתוכה ולתת בה מלח כרצונו ואחר כך מטין אותה על צדדיה כדי שיתמצה הדם שבתוכה ואחר כך מדיחין אותה וממלאין אותה בשר שלוק או מבושל או מליח וחוזרין ותופרין אותה שנראית שלמה דעתי קרובה לומר שיתירנה הר"ם וזהו שאמר בלשונו שהניחן שלמים שלא פתח אותם מלמטה, ע"כ. אעפ"י שמה שכתב מורי הוא דבר של טעם יראה לי שדעת הר"ם בזה שאין כל הדם יוצא במליחה [ש]כתב אחר מליחה והדחה משליכין אותה לתוך מים רותחין כדי שיתלבן מיד ומולייתא אין מים רותחין יכולין ליכנס תוך חלל העוף ומה שיצא ממנו נבלע במולייתא. וכבר נתפשט המנהג להתיר מולייתא אחר מליחה כראוי. והרוצה לדקדק לפי סברתנו לדעת הר"ם ישים העוף תוך מים רותחים קודם שימלאנו. ולסברת מורי אינו צריך והוא שיפתחנו מלמטה. כתב הרב בעל העיטור לא התירו לצלי למלאתו בשר חי ולצלותו לכתחילה אבל אם עשה כן מותר. ויראה לי שדעת הרב בזה כמו שאמרו בכבד ובשר שלא התירוהו לכתחילה משום כבולעו כך פולטו ואם עשה כן מותר. ופסק הר"ם עיקר שהרי אמרו בפסח נותן כרעיו ובני מעיו לתוכו.
<h2>דף עד:</h2>
עופות שטפלן בבצק וצלאן בין שלמים בין מחותכין אם טפלן בסולת גסה אפילו הסמיקה הטפילה אוכל את הטפילה מפני שהיא סולת גסה ומתפרקת ויוצא הדם. ואם טפלן בקמח חטים שלתתן אם היתה הטפילה לבנה כמו הכסף מותר לאכול ממנה ואם לאו אסור. טפלן בשאר קמחים אם האדימו אסורין לא האדימו מותרין, לר"ם. רבים מגדולי האחרונים פסקו לא אמרו זה אלא כשלא נמלח הבשר כלל או לא נמלח אלא לצלי אבל אם נמלח כראוי לקדירה אעפ"י שנראה בו מראה אדמימות אין חוששין בו, שאחר שנמלח כראוי לקדירה אין בו משום חשש דם. מדברי הר"ם נראה אפילו נמלח כראוי לקדירה, וזה נמשך לדעתו שאין כל הדם יוצא במליחה כמו שכתבנו.
בשר חי שחלטוהו בחומץ הבשר והחומץ שחלטו בו מותר שהחומץ צומת ואינו מוציא דם. וחומץ שחלטו בו פעם אחת אין חולטין בו פעם שניה מפני שכבר הלך כחו ואין לו כח לצמות.
חתיכה שחלטוה והאדימה עם החליטה החתיכה והחומץ אסורין אחר שהאדימה ודאי פלטה בתוך החומץ והחתיכה אסורה עד שיחתכנה וימלחנה כמו שביארנו. ואעפ"י שאמרו בכבד שאם חלטוהו בחומץ מותר והכבד אדום, הכבד אדום בטבעו ולא נשתנה מראיתו אבל חתיכה שהאדימה נשתנה מראיתה והואיל והאדימה יצא ממנה דם. מדברי הר"ם נראה שלצלי אין צריך חתיכה [ש]כתב חתיכה שהאדימה בתוך החומץ הוא והחומץ אסורין עד שימלח אותה ויצלה.
